קרן גידור בנאמנות: מה זה, ומה ההבדל מקרן גידור פרטית

קרן גידור בנאמנות היא קרן נאמנות ישראלית שמותר לה להריץ אסטרטגיות שקרן נאמנות רגילה אינה יכולה להריץ — מינוף, מכירות בחסר ונגזרים — והיא פתוחה לכל משקיע, בלי סף כניסה רגולטורי ובלי דרישה להיות משקיע כשיר. המבנה הזה הוא שהוציא את קרנות הגידור מהמועדון הסגור אל חשבון המסחר הרגיל. בתמורה, שש מהמגבלות שמגינות על מי שמחזיק קרן נאמנות רגילה כבר לא חלות עליה.

• 6מגבלות של קרן נאמנות רגילה שאינן חלות עליה
• 50מקסימום משקיעים שאינם כשירים בקרן גידור פרטית
• 46קרנות גידור בנאמנות פעלו באוגוסט 2025

מה בדיוק קונים כאן

קרן גידור בנאמנות פועלת תחת חוק השקעות משותפות בנאמנות, ולכן היא מחויבת בתשקיף, בדיווחים תקופתיים ובפיקוח של רשות ניירות ערך — בדיוק כמו קרן נאמנות שמחזיקה מדד. היא גם חייבת נאמן, שמאשר למשל שמנהל הקרן זכאי לדמי ההצלחה שהוא מושך.

ההבדל המעשי הראשון הוא הנזילות. הרשות קבעה שקרן גידור בנאמנות תהיה קרן מועדים קבועים: אפשר לקנות ולפדות רק במועדים שנקבעו מראש בתשקיף — למשל היום האחרון של כל רבעון — ולא בכל יום מסחר. לפני כל מועד כזה יש תאריך אחרון להודעה מוקדמת, ואחריו בקשת פדיון שהוגשה כבר אינה ניתנת לביטול. גם המחירים מתפרסמים אחרת: בקרן רגילה מחיר היחידה מתפרסם בכל יום מסחר, וכאן די בפרסום ביום חישוב המחירים האחרון של כל חודש.

ההבדל השני הוא השכר. מעבר לדמי ניהול קבועים, מנהל הקרן רשאי לגבות דמי הצלחה מהרווח. שלושה כללים מרככים את זה: החישוב נעשה לכל בעל יחידות בנפרד לפי המחיר שבו הוא קנה, כך שמי שנכנס אחרי עלייה לא משלם עליה; כשנקבע מועד איפוס, אפשר לגבות שוב רק מעל המחיר הגבוה ביותר שכבר שולם עליו דמי הצלחה (High Water Mark); ומנהל הקרן רשאי — אך אינו חייב — לקבוע שיעור משוכה שרק מעליו מגיעים לו דמי הצלחה. בממוצע, דמי הניהול הקבועים בקטגוריה עמדו ב-2024 על 1.11%, לעומת 0.96% בקרנות אקטיביות.

הקטגוריה גדלה מהר. בסוף 2024 פעלו בה 39 קרנות עם 1.28 מיליארד ₪, ובאוגוסט 2025 כבר 46 קרנות של 12 מנהלי קרנות ו-13 מנהלי תיקים בהוסטינג, עם נכסים של כ-3 מיליארד ₪. ויש לזה סייג מהותי: ההסדרה עצמה עדיין זמנית. בספטמבר 2025 קבעה הרשות מחדש את תוקף ההוראה לתקופה נוספת של 18 חודשים, או עד שתיכנס אסדרת קבע לתוקף, וקבעה שבתקופה הזו ככלל לא תאושר הצעה לציבור של קרנות גידור בנאמנות חדשות תחת ההקלות ממגבלות ההשקעה. מאז יש להקפאה הזו תאריך סיום: ביולי 2026 אישרה הכנסת את אסדרת הקבע, ומ-2 בפברואר 2027 קרן גידור בנאמנות היא סוג של קרן השקעות פרטיות בנאמנות. עד אז הרשימה שאפשר לבחור ממנה היא בקירוב הרשימה של היום, ומה יידרש מקרן חדשה אחרי המועד הזה ייקבע בכללים שהרשות עוד לא פרסמה.

מול הקרן הפרטית, ומול הקרן שכבר יש לך

שתי ההשוואות שמעניינות כאן שונות זו מזו. הקרן הפרטית היא העבר של הקטגוריה, וברוב המקרים היא לא באמת עומדת על השולחן. מה שכן עומד שם הוא קרן הנאמנות האקטיבית שכבר נמצאת בחשבון — ומולה ההבדל אינו מי מפקח, אלא מה מותר למנהל לעשות ובכמה זה עולה.

הקרן הפרטית היא חיה אחרת. היא מגייסת בלי פנייה לציבור, ומספר המשקיעים שאינם כשירים בה אינו עולה על חמישים, ומשום כך חוק השקעות משותפות בנאמנות כלל אינו חל עליה והיא אינה מפוקחת על ידי הרשות. אין תשקיף, אין נאמן, ואין חובת דיווח לציבור.

השורה האחרונה היא ההבדל האמיתי, והיא גם מסבירה את השורה שמעליה. דמי הניהול הממוצעים בקטגוריה גבוהים בכ-15% מאלה של קרן אקטיבית רגילה — פער צנוע בהרבה ממה שנהוג לייחס לקרנות גידור — אבל אליהם מצטרפים דמי הצלחה, שבקרן אקטיבית רגילה אינם קיימים כלל.

ההיעדר הזה של פיקוח אינו תיאורטי. בפסק הדין בעניין קרן אינטגרל משנת 2019, שהרשות עצמה מצטטת כרקע להסדרת הקטגוריה, נדונה קרן גידור שגייסה כספים ממאות משקיעים בישראל תחת כמה ישויות משפטיות, ובית המשפט קבע שהגיוס וניהול הכספים נעשו תוך הפרת החוק והטיל אחריות נזיקית בגין קריסתה.

ההגנות שמוסרות בדרך

את החלק הזה לא תמצאו בדף השיווקי. כדי שקרן גידור בנאמנות תוכל בכלל להריץ את האסטרטגיות שלה, הרשות קבעה שורה של מגבלות שחלות על קרן נאמנות רגילה ולא יחולו עליה: מגבלת החשיפה לתאגיד אחד, השיעור המרבי לאופציות, השיעור המרבי לתעודות חוב, השיעור המרבי לנכסים שאינם נסחרים, השיעור המרבי לעסקאות OTC והשיעור המרבי ליחידות מוחזקות. בנוסף, המגבלה על מכירה בחסר אינה חלה, שיעור הבטוחות הנדרש בשל פעילות בנגזרים אינו מוגבל, ובחישוב מנוף האשראי של הקרן לא נלקח בחשבון המנוף שנוצר מפעילות בנגזרים.

במקום המגבלות האלה, מנהל הקרן קובע מגבלות חלופיות שמאושרות על ידי ועדת ההשקעות שלו, ואותה ועדה נדרשת גם לדון בשאלה מהו שווי הנכסים המרבי שבו עוד אפשר לנהל את האסטרטגיה כראוי. במילים אחרות: התקרות עדיין קיימות, אבל את גובהן קובע מי שמנהל את הכסף, לא התקנות. זו בדיוק השאלה שכדאי לחפש בתשקיף לפני שקוראים את גרף התשואה.

מה מחפשים בתשקיף

שלוש שאלות מכסות את רוב מה שחשוב, וכולן נמצאות בתשקיף. ראשית, מהן המגבלות החלופיות שוועדת ההשקעות אישרה — כמה מינוף, כמה חשיפה לנייר בודד, כמה נכסים לא סחירים. שנית, מה לוח המועדים: כל כמה זמן אפשר לפדות, ומה התאריך האחרון להודעה מוקדמת לפני כל מועד. שלישית, איך בנויים דמי ההצלחה: האם יש מועד איפוס, האם נקבע שיעור משוכה, ומה שיעור דמי הניהול הקבועים שמצטרפים אליהם.

יש שאלה רביעית שלא כולם חושבים לשאול: מי בעצם מנהל את הכסף. מתוך 39 הקרנות שפעלו בסוף 2024, רק 16 נוהלו על ידי מנהלי הקרנות עצמם. 13 נוהלו בליווי יועץ חיצוני, ועוד 10 נוהלו בפועל על ידי מנהלי תיקים שהקרן שלהם מתארחת אצל מנהל קרן (מה שמכונה הוסטינג). כלומר בשני שלישים מהמקרים, השם שעל הקרן אינו בהכרח מי שמקבל את החלטות ההשקעה. אין בזה פסול ואין בזה הסתרה, אבל זה כתוב בתשקיף ולא בכותרת.