35 ניצעים: 35 מקומות בשנה, ומשקיע כשיר לא נספר בהם

כל מה שראיתם אי פעם בשוק הלא סחיר — קרן פרטית, עסקת נדל״ן, סבב גיוס — עומד על סעיף אחד. סעיף 15א לחוק ניירות ערך קובע שהצעה או מכירה למשקיעים שמספרם אינו עולה על מספר שנקבע בתקנות אינה נחשבת הצעה לציבור, ולכן אינה מחייבת תשקיף. התקנות קובעות שהמספר הוא 35, והמניין נעשה יחד עם שנים עשר החודשים שקדמו להצעה. ואז מגיע הסעיף שמשנה הכול: משקיע הנמנה עם התוספת הראשונה אינו נספר במניין הזה כלל. במילים אחרות, לקרן שמגייסת יש 35 מקומות בשנה למשקיעים שאינם כשירים, ואין לה תקרה כלל למשקיעים כשירים. זו כל הסיבה שהשיחה איתכם מתחילה בשאלה אם אתם משקיעים כשירים, עוד לפני שראיתם מה מוצע.

• 35משקיעים בשנים עשר חודשים, ורק כאלה שאינם כשירים
• ללא תקרהמספר המשקיעים הכשירים שאפשר למכור להם
• 50משקיעים שאינם כשירים, בסך הכול — התקרה שמחזיקה קרן פרטית מחוץ לחוק הקרנות

מה המספר באמת סופר

השם שדבק בכלל — ״35 ניצעים״ — מדויק פחות מהניסוח שבחוק. סעיף 15א(א)(1) סופר את המשקיעים שלהם ימכור המציע ניירות ערך בהצעה, בצירוף אלה שלהם מכר בשנים עשר החודשים שקדמו לה. כלומר הספירה היא של מי שהשלים רכישה, לא של מי שראה מצגת. בנוסף, החוק מורה למנות בנפרד את מי שרכשו מניות וניירות ערך הניתנים להמרה למניות ואת מי שרכשו ניירות ערך אחרים — שני מוני 35 נפרדים, לא אחד.

מה שכן מוגבל בניצעים הוא הפרסום. סעיף 15א(א)(4) מתיר פרסום כללי בדבר כוונה להציע ניירות ערך, ובלבד שהפרסום אינו כולל נתונים כספיים ואת פרטי ההצעה, לרבות מחיר, ריבית ותשואה. עמדת סגל 103-35 של רשות ניירות ערך מוסיפה שני תנאים מצטברים: הפרסום לא יכלול מידע מפורט על תנאי ניירות הערך ומחירם, ולא יכלול פנייה לציבור להציע הצעות. זה ההסבר לכך שמודעות של גיוסים פרטיים נראות ריקות מתוכן — הן חייבות להיות.

למה כשיר לא נספר, ולמה זה שווה כסף

שני סעיפים עושים את העבודה. סעיף 15א(ב)(1) מוציא מהמניין כל משקיע הנמנה עם סוג שנקבע בתוספת הראשונה, וסעיף 15א(א)(7) קובע שהצעה או מכירה למשקיעים כאלה אינה נחשבת הצעה לציבור מלכתחילה. התוצאה, כפי שהרשות עצמה ניסחה אותה, היא שהצעה המוגבלת למשקיעים מתוחכמים בלבד אינה מוגבלת במספר הניצעים אלא בסוג המשקיעים.

מכאן החשבון הפשוט של מי שמגייס. מול משקיעים שאינם כשירים הוא מנהל מלאי נדיר: 35 מקומות לשנתיים עשר חודשים, ולכל מקום עלות אלטרנטיבית. מול משקיעים כשירים אין מלאי בכלל. לכן הסיווג שלכם אינו פורמליות אלא הדבר שקובע אם אתם תופסים מקום יקר או לא תופסים מקום כלל — וזו גם הסיבה שמי שמגייס מוכן להשקיע מאמץ באימות המעמד שלכם, כפי שהליך ההצהרה והאישור מראה.

מבנה אחד מוסיף תקרה משלו. כדי שקרן פרטית תישאר מחוץ לחוק השקעות משותפות בנאמנות, סעיף 2(ב) לאותו חוק דורש שני תנאים במצטבר: מספר המשתתפים בהסדר אינו עולה על 50, וההסדר נעשה בלא פנייה לציבור. רשות ניירות ערך קוראת את הסעיף כמו את סעיף 15א: משקיעים כשירים אינם נספרים במניין המשתתפים, בתנאי שלא נעשתה פנייה לציבור. מה שנשאר הוא שתי תקרות על משקיעים שאינם כשירים: 35 בכל שנים עשר חודשים, ו-50 בסך הכול, תקרה שאינה מתאפסת עם הזמן. קרן שכבר יש בה 50 משקיעים שאינם כשירים יכולה להמשיך לגייס רק ממשקיעים כשירים. ובקרן יש הבדל נוסף מסעיף 15א: לפי אותה עמדה, מה שנספר הוא הפנייה ולא רק הרכישה, והמניין מצטבר לכל מי שמציע את אותו הסדר. אם הקרן עצמה פנתה ל-20 משקיעים בשנה, כל המשווקים שעובדים איתה יחד יכולים לפנות לעוד 15 לכל היותר. המדריך לקרנות גידור מראה מה ההבדל הזה עושה למי שמחפש חשיפה לקטגוריה.

מה אתם מוותרים עליו — ומה לא

הפטור אינו פטור מ״הגנות״ באופן כללי, והדיוק כאן חשוב. מה שנופל בפועל הוא התשקיף: מסמך בפורמט קבוע, על אחריות מי שחתום עליו, שהרשות התירה את פרסומו ושקיים לגביו משטר אחריות מיוחד. במקומו תקבלו מסמכי הצעה פרטיים שנכתבו על ידי המגייס, בהיקף ובעומק שהוא בחר, ובלי שגורם חיצוני בדק אותם.

מה שאינו נופל אוטומטית הוא חובות הייעוץ. אלה חיות בחוק אחר, ומי שמסיר אותן הוא מעמד אחר — לקוח כשיר, ורק בחתימה נפרדת. הצהרה על מעמד של משקיע כשיר לפי חוק ניירות ערך אינה מוחקת את חובת ההתאמה של בעל רישיון; הסכמה להיחשב לקוח כשיר לפי חוק הייעוץ כן. אם הוגשו לכם שני מסמכים באותה פגישה, אלה שני ויתורים שונים.

ודבר אחרון, שקל לפספס: עמידת המציע בחובותיו אינה פוטרת אתכם מחובותיכם. מי שמצהיר על עמידה בתנאי הכשירות בלי שהם מתקיימים בו חשוף לסנקציות הקבועות בדין — והוא גם, בפועל, זה שמימן בכך הצעה לציבור שנעשתה בלי תשקיף.